פתגמים סינים: על אורחים ועל מנהגים מקומיים

יום רביעי, 20 ביולי 2016

על אורחים ועל מנהגים מקומיים

בסין, כאשר אנשים נפגשו זה עם זה, הם לא לחצו ידיים כמנהג המערב. כל אחד מהנפגשים לופת את ידיו ומרים אותן עד גובה החזה. מרים ומוריד אותן פעמים אחדות. כאשר אדם נפגש עם בן מעמד גבוה משלו, הוא קד קידה והרים את ידיו הלפותות יחד עד המצח מספר פעמים, כדי לבטא נימוס וכבוד. נשים , לעומת דאת, לא אמזו ידיים זו בזו, אלא אחזו קלות את קצות השרוול השמאלי ביד ימין , והניעו את הידיים בתנועה דומה.

כאשר סינים פגשו זה את זה הם נהגו לשאול:"האם אכלת את האורז שלך?" שאלות כמו לאן אתה הולך, האם אתה נשוי, או היכן אתה עובד, הן שאלות שמקובל לשאול גם זרים, ללא תחושה של הנשאל שהשאלות מעליבות או גסות. האמירה "שָמַנת", נחשבה בסין כמחמאה. כאשר נאמר לאדם שהוא רזה, משמעות הדבר היתה שהשואל דואג לבריאותו.

כאשר אנשים נפרדו ביניהם הם נהגו לומר ""לך לאט" או "שתהייה לך הליכה טובה הביתה".

כאשר אדם דיבר עם פקיד ממשל, או עם איש שמעמדו רם משלו, הוא לא הביט בעיניו, אלא כיוון את מבטו לצדו השמאלי של חזה פקיד הממשל. רק כדרך אגב הביט בפניו מדי פעם. כאשר פקיד הממשל נד בראשו, זה לא היה סימן לאמירת הן, אלא סימן שהוא מקשיב.

בעת ארוחות גדולות, היה מקובל שגברים ישבו בנפרד מנשים.

לאכילה השתמשו במקלות אכילה. קעריות הורמו אל הפה ואין בכך כל חוסר נימוס.

כאשר ניתנו מתנות, מקבל המתנה מקובל היה שיאחז במתנה בשתי ידיו. נחשב כגסות לאחוז את המתנה ביד אחת, ובמיוחד ביד שמאל.

כדי להצביע על מספר אחד, הם נהגו להרים את האגודל ביד מאוגרפת ולא את האצבע המורה. כאשר סינים מדברים ביניהם קורה לעתים שהם נדרשים להבהיר את כוונתם, כי אותו צליל נקשר למילאותות בעלות משמעויות שונות. בדרך כלל ניתן להבין את הכוונה מההקשר, אך כאשר ההקשר אינו מספיק, הדובר עושה תנועת רישום של המילאות על כף ידו, על שולחן או באוויר באמצעות האצבע המורה או באמצעות מניפה מקופלת.

היה מקובל שגברים צעירים גילחו את פניהם ולא גידלו שפמים או זקנים. רק אחרי גיל ארבעים וחמש הותר להם לגדל שפם. אחרי גיל שישים , מותר היה להם לגדל זקן באורך שרצו.

בסין מקובל לציין תאריך על פי הסדר הזה: שנה, חודש ויום.

צבע אדום מציין שמחה ואושר. צבעי האבל היו : לבן, אפור , כחול , אך לא שחור.