לוח השנה הסיני

 

לוח השנה הסיני

השימוש בלוח השנה הסיני החל במאה הארבע עשרה לפנה"ס, אך על-פי האגדה, הוא הומצא על-ידי הקיסר הצהוב (黃(huáng)帝(dì) ) ב-2637 לפנה"ס. לוח השנה הסיני מבוסס על תצפיות אסטרונומיות מדויקות על קו האורך (longitude)  של השמש ועל מופעי הירח. משמעות הדבר היא שעקרונות של מדע מודרני השפיעו על קביעת לוח השנה הסיני.

כמו הלוח העברי, לוח השנה הסיני המסורתי התבסס על הירח ועל השמש. זה מביא לקווי דמיון אחדים בין הלוח הסיני והלוח העברי:

בשנה רגילה 12 חודשים, ובשנה מעוברת 13 חודשים.

בשנה רגילה 353, 354 או 355 ימים, ובשנה מעוברת 383, 384 או 385 ימים.  כדי להגדיר את מהלך השנה הסינית, יש להגדיר תחילה את תאריכי מולד הירח, כלומר הזמן שבו הירח שחור לחלוטין (כאשר במונחים אסטרונומיים, הירח נמצא בצמידות מדויקת לשמש) ולא בדומה למולד הירח לפי הלוח העברי שבו מבחינים לראשונה בצורת חצי הסהר. תאריך מולד הירח הוא היום הראשון בחודש הירחי.

שנית, יש להגדיר את התאריכים שבהם קו האורך שבו נמצאת השמש ,הוא כפולה של שלושים מעלות. מעלת האורך של השמש בשוויון האביבי (כלומר ביום שבו אורך היום שווה לאורך הלילה) היא אפס,  בהיפוך הקיץ (כלומר ביום הארוך ביותר) – תשעים מעלות, בשוויון הסתווי  - מאה שמונים מעלות, ובהיפוך החורף (כלומר ביום הקצר ביותר – מאתיים שבעים מעלות). תאריכים אלה מחלקים את השנה לעונות.   

שנה מעוברת שהיא שנה שבה שלושה עשר חודשים ירחיים.

לאורך ההיסטוריה מניין השנים החל בכול פעם שעלה קיסר לשלטון, אך נוהג זה בוטל במהפכת 1911, עם נפילת הקיסרות האחרונה, ועליית הרפובליקה הסינית.

בשונה מרוב לוחות השנה, מניין השנים בלוח השנה הסיני אינו נמשך ללא סוף, אלא נספר במחזוריות של שישים שנה. לכל שנה בשישים השנה יש שם המורכב משני מרכיבים: האחד מכונה בשם אחת ה"גבעולים השמימיים", והשני מכונה בשם אחד ה"ענפים הארציים".

ל"גבעולים השמימיים" שמספרם עשרה, קשורים ל"תנועת השמש" בשמים. סדרם, תיאורם, היסודות אליהם הם שייכים וסיווגם כיין או יאג להלן:

 

1. 甲(jiǎ) - ניצן שהוא סימן לצמיחה. מתקשר לעץ וליאנג.

2.  乙(yǐ) -  נבט – סמל להתפרצות מהאדמה. מתקשר לעץ וליין.

3. 丙(bǐng)  גדילה מרוכזת כמו אש בבית. מתקשר לאש וליאנג.

4. 丁(dīng)   בשלות, נשיקה שמימית. מתקשר לאש וליין.

5. 戊(wù)   פריחה ולבלוב   מתקשר לאדמה וליאנג.

6. 己(jǐ) פריחה מלאה מתקשר לאדמה וליין.

7. 庚(gēng) קציר ושפע. מלאות המוביל לשינוי. מתקשר למתכת וליאנג.

8. 辛(xīn)  כותרת מתה, צורה חדשה. מתקשר למתכת וליין.

9. 壬(rén) הזנה, פרנסה. מתקשר למים וליאנג

10. 癸(guǐ) התחדשות השורשים והכנה לאביב. מתקשר למים וליין.

 

הענפים הארציים שמספרם שנים עשר, נקשרים לתנועת הירח. סדרם, תיאורם, היסודות אליהם הם שייכים וסיווגם כיין או יאג להלן:

1. 字(zì) נצר צעיר של צמח. מתקשר למים וליאנג.

2.丑(chǒu) צמח הנתמך על-ידי מקל. מתקשר לאדמה וליין.  

3. 寅(yín) חגיגת האביב והשנה החדשה. מתקשר לעץ וליאנג.

4. 卯(mǎo) חיים שמזנקים קדימה. מתקשר לעץ וליין.

5. 晨(chén) הרה וביישנית. מתקשר לאדמה וליאנג.

6. 巳(sì)  הרה בחודש השביעי עם עובר בעל צורה מושלמת. מתקשר לאש וליין.

7. 午(wǔ) היפוך הקיץ (היום הארוך ביותר). מתקשר לאש וליאנג.

8. 未(wèi) עץ גדול עם ענפים מוצקים. מתקשר לאדמה וליין.

9. 申(shēn) התרחבות, התפשטות. מתקשר למתכת וליאנג.

10. 酉(yǒu) קציר, חגיגה. מתקשר למתכת וליין.

11. 戌(xū) ניקיון והכנה. מתקשר לאדמה וליאנג.

12. 亥(hài) התעברות. הזדווגות של יין ויאנג. מתקשר למים וליין.

 

כל אחד משני המרכיבים (גבעול שמימי וענף ארצי) מופיעים בזוגות הזה אחר זה על-פי הסדר שלהם. כך, השנה הראשונה במחזור של שישים שנה היא

字(zì)  甲(jiǎ), השנייה -   丑(chǒu) 乙(yǐ), השלישית   寅(yín) 丙(bǐng)    וכן הלאה. כאשר מגיעים לסוף של המרכיב, מתחילים מהתחלה: השנה העשירית היא 酉(yǒu) 癸(guǐ), האחת עשרה  -   戌(xū) 甲(jiǎ), השתים עשרה   亥(hài) 乙(yǐ)  והשלוש עשרה -   字(zì)  丙(bǐng).  השנה השישים היא 亥(hài) 癸(guǐ).

שישים השנים מחולקים לחמישה מחזורים (על-פי חמשת היסודות) של שנים עשר מזלות:

 

鼠(shǔ)  עכבר

牛(niú) שור

    虎(hǔ) נמר

   兔(tù) ארנבת

 

  דרקון 龙(lóng)

 

 

   נחש 蛇(shé)

  סוס 马(mǎ)

 

                                                                                                                             כבשה 羊(yáng)

 

קוף 侯(hóu)

 

תרנגול 鸡(jī)

 

כלב狗(gǒu)

 

חזיר 猪(zhū)

 

 

 

 

 

מתן שמות לכל אחת מהשנים במחזור של שישים השנים החל לפני כאלפיים שנה. באותו אופן נתנו שמות לימים ולחודשים אך השימוש בהם נפסק. עם זאת, הם עדיין מופיעים בלוחות שנה.

בסין, לוח השנה היה דוקומנט קדוש. במשך למעלה מאלפיים שנה, היה בשלטון משרד לאסטרונומיה שאנשיו ביצעו תצפיות אסטרונומיות, חישבו אירועים אמו ליקויי מאורות והכינו תחזיות אסטרולוגיות. עדויות אסטרונומיות ששרדו  מעידות שלוח השנה המבוסס גם על הירח וגם על השמש היה קיים כבר בתקופת שושלת שאנג במאה ה-14 לפנה"ס. 

מתקופות קדומות, השנה החלה במולד הירח, קרוב ליום הקצר ביותר.

.

הלוח הנוצרי הוצג לסינים על-ידי המיסיונרים הישועים במאה ה-17. בהדרגה, השימוש בלוח השנה הנוצרי נעשה מקובל.