על ספרים על קריאה ועל כתיבה

 

 

על ספרים, על קריאה ועל כתיבה

נייר הומצא בסין כבר בשנת 100 לספירה בקירוב, והדפסת טקסטים החלה כנראה במאה השביעית. במאה ה-16 הרוח המודרנית שהופיע בספרות ובשירה שלטה בצורות ובנושאים. רומן שלוש הממלכות ו"שולי המים" , שניהם התבססו על סיפורים מהעבר. הראשון תיאר את מאבקי הכוח אחרי נפילת שושלת האן, והשני תיאר את תקופת סונג.

הרומן לוטוס הזהב (Chin Ping Mei  ) - סיפור על איש עשיר העסוק בקשריו עם נשים יפות. אהבה היתה לנושא המרכזי ובמיוחד במחזות. מחזות לא נחשבו כספרות כלל. התיאטרון נחשב כמקום של שעשוע.

בתקופת מינג החלה להיכתב נובלה בשפה המדוברת (pai hua), בניגוד לסגנון הספרותי (wen li )  שבתקופת מינג היה לשפה מתה. מלומדים לא הודו שקראו או כתבו ספרים כאלה, אלא התייחסו אליהם כשעשוע חסר ערך. ציטטות של משפטים מנובלות כאלה נחשבו כטעם רע, וכך גם אזכור שלהן בעבודות ספרותיות רציניות. על ילדים נאסר לקרוא נובלות. כתוצאה מהתייחסות זו לנובלות, הן נכתבו תחת שם בדוי או פורסמו באנונימיות. 

 למרות האיסורים האלה, הנובלות היו פופולריות מאוד. הן נקראו על-ידי מלומדים. בתוך המסורת המאובנת של לימודים קלסיים, קשה היה להתנגד לקסם ולרעננות שבצורת הכתיבה החדשה ומלאת החיים. עם זאת, הן נחשבו כחיצוניות לתחום הספרות.  לא נכתבו עליהן ביקורות ולא הוקדשו להן מחקרים. 

הדרמה והנובלה התפתחו בזמן של היווצרות מרכזים עירוניים. במרכזים אלה פרחו מספרי סיפורים יותר מאשר בכל תקופה בעבר, והדרמה הופיעה לראשונה. הקשר הקרוב בין הדרמה והנובלה מעיד על כל אחד מסוגי ספרות אלה.

היו טיפוסים שונים של מספרי סיפורים שנבדלו זנה מזה במקור החומר שסיפרו וגם בטכניקת הסיפור. ראשית, מספרי סיפורים דתיים שעלילות סיפוריהם כללו ניסים ונפלאות. אלה השתמשו בפרוזה ובשירה לסירוגין. שנית, היו "הסטוריונים שהציגו כרוניקה הסטורית מתובלת באגדות. שלישית, היו סיפורים מחיי היום-יום. על רקע זה צמחה הדרמה הסינית.

על-פי הממצאים הקיימים, המחזה המוקדם ביותר שהוצג היה (מו ליאן  (Mu Lien) מציל את אמו". זהו סיפור בודהיסטי שנהגו להציגו לפני פסטיבל דתי שאליו נקשר הנושא שלו.

הספר "הקוף" (או " "המסע למערב" ) מאמצע המאה ה-16 הוא דוגמא לשימוש בתיאורים מאגיים.

במאות ה-13 וה-14, כולל הזמן שסין היתה תחת כיבוש מונגולי, משוררים נמשכו במיוחד אל התיאטרון. הדרמה הסינית, היא עתירת שירה ומוסיקה , וניתן לסווגה כסוג של אופרה. בעוד שבצפון סין, הדרמה היתה קצרה, מוגבלת בצורתה , והתרכזה ברושם שיצרה, בדרום, הדרמה היתה ארוכה פי כמה, מנתבת עצמה מעלילה לתת-עלילה.

את רוב המחזות הסיניים ניתן לשייך לקטגוריה של קומדיה רצינית, מין עלילה הכוללת אלמנטים קומיים המעלים שאלות ויוצרים מתחים שנפתרים בסופו של דבר. לעומת זאת, טרגדיה תופסת מקום קטן בתיאטרון הסיני.

מגוון ההתנסויות שהציגה הדרמה היה רחב מזה של הסיפורים. סוג אחד של מחזות עסק בנושאים על-טבעיים שמקורם בסיפורים המתארים חיי קדושים ובמיתולוגיה. לצד אלה, היו מחזות היסטוריים, לעתים קרובות עם נושאים הרואיים. כאשר היתה תפנית טרגית בעלילה, היא נקשרה במלכים ובמלכות. מסורת סיפרי ההיסטוריה, מקורה כנראה בפולחן אבות המשפחה שהחל עוד לפני הקונפוציאניזם בסין. הוא חיזק את הקשר עם העבר, לפחות בכל הקשור לשמירת שושלת היוחסין. רשימת המלכים של שושלת שאנג המופיעה בספר ההיסטוריה (Shi Ji מילולית: רשימות של היסטוריון) היא מדויקת באופן מרשים כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים.

היו בממשל אנשים שתפקידם היה לתעד את המתרחש והם כונו "שה" (Shi). מחברי העבודה הזו היו סה מה טאן (Si Ma Tan ובנו סה מה צ'יאן (Si Ma Qian ) שירש מאביו את המשרה של הכותב הגדול (Tai Shi). סה מה צ'יאן תיבל בספרו עלילות שיש ספק גדול לגבי אמיתותן.  

מלבד המחזות  העל-טבעיים והסיפורים ההיסטוריים, היה מבחר גדול של מחזות מחיי היום יום שרובם עסקו בנושא אהבה, בדרך כלל בין מלומד ובין זמרת זונה. באופן פרדוקסלי, הזונה נתפסה כבעלת רצון חופשי, דבר שנשלל משאר הנשים הסיניות.

סוג נוסף של מחזות עסק במוסר. מחזות המוסר תיארו נשים טובות שהוצגו בדרך כלל כקדושות מעונות הפועלות בדבקות על-פי הקוד האתי. דוגמא לסיפור מעין זה הוא סיפור של אישה שכדי להציל את חמותה אשר עשתה כל שביכולתה לוותר על נאמנות כלשהיא מצדה, מודה ברצח שלא ביצעה למרות שהיא עוברת סדרת חקירות ועינויים.     

הספר " Chin Ping Mei) שנכתב בסוף המאה ה-16, הציג חידוש שהתבטא בהתעמקות רבה בדמויות, ללא הסתפקות בעלילה בלבד. יש המסווגים אותו כנובלה הסינית האמיתית הראשונה.

 

  

 

 

最(zuì)忠(zhōng)实(shí)的(de)朋(péng)友(yǒu)莫(mò)过(guò)于(yú)一(yī)本(běn)好(hǎo)书(shū)

אין חבר נאמן כמו ספר טוב

开(kāi)卷(juàn)有(yǒu)益(yì)

מילולית: בפתיחת ספר יש תועלת.

 מכל ספר ניתן ללמוד משהו. 

 

书(shū)中(zhōng)自(zì)有(yǒu)千(qiān)金(jīn)屋(wū)

 

ספר שווה זהב (מילולית: מכיל בתוכו בית עם אלף מטבעות זהב).

זהו מוטו שבעזרתו מבוגרים מעודדים צעירים ללמוד. עם תהייה חרוץ בלימודים, יהיה לך מקצוע טוב ותוכל להרוויח הרבה כסף.  

 

 

 

 

 

 

一(yí)字(zì)千(qiān)金(jīn)

מילולית: כל מילה אלף מטבעות זהב. נאמר על כתיבה מופלאה. 

 

 

 

　　　

一字一泪

מילולית: על כל אות דמעה. נאמר על כתיבה סנטימנטאלית.

 

一字之差

מילולית: שינוי של אות אחת עושה את כל ההבדל.

七步成诗

לכתוב שיר בזמן הנדרש לעלייה בשבע מדרגות.

נאמר על גאון ספרותי

 

三七二十一

מילולית: שלוש שביעיות הן עשרים ואחת.

הסיפור האמיתי של האירוע.

 

 

食(shí)而(ér)不(bú)化(huà)   

מילולית: לאכול מבלי לעכל.

לקרוא מבלי להבין

 

食古不化

מילולית: אוכל את העתיק ואינו מעכל.

קורא את הכתבים הקלאסיים ואינו מבין.

 

 

 

一字千金

מילולית: מילאות אחת - אלף מטבעות זהב.

נאמר על פנינה ספרותית.

 

百(bǎi)读(dú)不(bú)厌(yàn)

מאה פעם תקרא מבלי להשתעמם.                                                                                             

 ראוי לקריאה מאה פעמים.

 洛(luò)阳(yáng)纸(zhǐ)贵(guì)

מילולית: הנייר התייקר מאוד בלואו יאנג

הביטוי משמש כדי לציין עד כמה פופולארית ויוצאת דופן היא היצירה הספרותית שאליה הוא מתייחס.

הביטוי נטבע בהשראת סיפור שהופיע בספר המתאר את ההיסטוריה של שושלת גי'ן (Jin) (265-420 לספירה). הסיפור מתאר סופר מפורסם בשם דזואו סה (Zuo Si)  אשר בילדותו לא אהב ללמוד והכעיס בכך את אביו. יום אחד, כאשר האב דיבר עם חבריו, הם הביעו בפניו את קינאתם בו על שיש לו בן חביב וחכם, אך האב היה מאוכזב שבנו אינו מתמיד בלימודיו. מאז, הבן החל ללמוד בחריצות רבה והיה למלומד שהצטיין בכתביו. ספר שכתב  בשם "סונטה לערי הבירה של שלוש הממלכות  ( 三(sān)都(dōu)赋(fù)   -  ווי (wei ) שו האן  (Shu Han) ווו Wu)), היה ליצירת מופת ספרותית שזכתה לקהל גדול של קוראים. הדפוס עדיין לא הומצא באותה תקופה, ואנשים יצרו העתקים לספר בכתב יד. כתוצאה מכך נייר כתיבה אזל והביקוש לו בלואו יאנג עלה במידה רבה.

 

 

 

一(yī)唱(chàng)三(sān)叹(tàn)

מילולית: אחד שר ושלושה נאנחים.                                                                                                     ביטוי המתאר עבודה ספרותית מרגשת.