יום שישי, 22 ביולי 2016

מבוא




מבוא


המילה "סין" מופיעה במקרא, ישעיה מ"ט, 12: "הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה לצפון ומים ואלה מארץ סינים". כמו בארץ ישראל העתיקה, בעולם המערבי סין נתפסה כארץ רחוקה ב"מזרח הרחוק". אפילו האירופאים שהתיישבו באוסטרליה המשיכו להשתמש במונח זה, למרות שמזרח אסיה היא צפונית לאוסטרליה. כפי שהאירופאים סברו שהם נמצאים במרכז העולם, כך הסינים ראו בארצם את מרכז העולם וקראו לה ה"ממלכה המרכזית" ((zhōng)(guó)), כבר לפני למעלה מאלפיים שנה. זהו גם  שמה של סין היום בפי תושביה. חדירת אלמנטים בתרבות הסינית לארצות הסובבות אותה, כמו יפן, קוריאה, הביא את תושביה לראות עצמם כבעלי תרבות גבוהה יותר מזו של עמים אחרים.

בתקופתנו, שבה העולם הופך לכפר גלובלי באמצעות אמצעי התקשורת, אינטרנט ושידורי טלביזיה בלוויין, ראוי שאנשי העולם המערבי ילמדו את התרבות הסינית אשר עם חלוף השנים נעשית נגישה אליהם יותר ויותר. גבולותיהן של מדינות אינן עוד מהוות מחסום להתפשטותן של תרבויות. היום ניתן ללמוד שפות ולהכיר תרבויות גם מבלי לצאת מפתח הבית. אמרתו של לאו צה אשר על-פיה החכם יודע עולם ומלואו מבלי לצאת מפתח ביתו נכונה היום יותר משהיתה אי פעם.

ראוי היה שמדינות יכבשו מדינות אחרות באמצעות רכישת תרבותן. אימפריאליזם תרבותי כזה יש בו תועלת גם לכובש וגם לנכבש. שאיפתי היא שאימוץ אמרות סיניות ושימוש יומיומי בהן במדינות המערב יעשיר את שפותיהן ויתרום להידוק הקשר שלהן עם סין.

אין כמעט יום שבו לא נמצא בעיתונות או בכלי התקשורת האחרים ידיעה זו או אחרת על סין. יש המנבאים את התחזקותה של מדינה זו ואת הפיכתה למעצמה החזקה בעולם. לארץ זו שהיא המאוכלסת יותר מכל ארץ אחרת, נכסי תרבות אשר השתמרו והועשרו במשך אלפי שנים. אחד הנכסים האלה אשר לא נס לחו, הוא השפה הסינית המשופעת באמרות ובפתגמים שברבים מהם נעשה שימוש יומיומי גם היום.

מטרת הספר להציג פתגמים ומטבעות לשון בסין כראי של תרבות. בין הפתגמים יש כאלה שנטבעו  על רקע התרבות הייחודית לסין, ויש בהם בעלי אופי אוניברסלי שניתן למצוא להם מקבילים במערב.   

 הספר מכוון לקהל הרחב, לאו דווקא לסינולוגים. לימוד הפתגמים הסיניים עשוי להפגיש אותנו עם תרבות סין. אימוצם של פתגמים אלה ושימוש בהם בשפת היום-יום שלנו עשוי להעשיר את שפתנו ולהפוך אותה לציורית יותר.

 ניסיון לגשר בין המערב ובין סין נעשה כבר על-ידי מיסיונרים מאירופה שהגיעו לסין ולמדו את הפתגמים הסינים כדי להעביר באמצעותם מסרים נוצריים. חלקם אף פרסמו מחקרים בנושא הפתגמים.   

הכתב הסיני (המורכב מסימנים המייצגים גם מילים וגם אותיות, שאכנה אותם מכן ואילך "מילאותות" וביחיד "מילאות") הוא ציורי באופיו ומכאן כנראה גם אופיים הציורי של הביטויים והפתגמים. המילאותות אינן מייצגות הגיים, אלא רעיונות. לכל מילאות מספר מסוים של משיכות מכחול המצוירות בסדר מוכתב כעצוב המותאם לשטח ריבועי. זו הסיבה שמחברות של ילדים בסין מעוצבות בריבועים, כך שכל מילאות חסומה על-ידי ריבוע.       

הסינים מתייחסים למילאות הכתובה כאל אמנות. אין זה מפתיע שהאמנות הסינית מצטיינת בתחום החזותי. 

בהיותו גורם מאחד רב עוצמה בסין שבה ניבים מקומיים רבים,  שימש לאורך ההיסטוריה, בהעברת מסרים לרחבי המדינה.  

כחלק מהרפורמה של השפה הסינית משנות החמישים של המאה העשרים, הממשלה צמצמה את המספר הכולל של המילאותות והורידה את מספר הקווים  המרכיבים אותן, כדי להקל בכתיבה. השינוי הוכנס ב-2238  מילאותות מתוך 7000 בקירוב שהן בשימוש כללי. ההיגוי המנדריני (()(tōng)(huà) , מילולית:  לשון כללית משותפת) הוא ההיגוי הרשמי בסין העממית המקובל בקרב תושבי בייג'ין.

אשתמש בכתיבת ההיגוי הפונטי של המילאותות באלפבית הרומי בתעתיק בשיטת פין יין (pin yin) המקובלת היום בסין. שיטה זו פותחה במזרח אסיה הסובייטית בשנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים, והוצגה לאחר שינויים על-ידי הסינים בשנות החמישים של המאה העשרים. שיטה זו החליפה את שיטת ווייד ג'יילס (Wade Giles) שהיתה מקובלת לפני כן והתקבלה כהגייה סטנדרטית למקומות ולשמות ב-1976. על השינוי ניתן ללמוד המדוגמאות הבאות:  Qin  בשיטת  פין יין , נֶהגה בשיטת ווייד ג'יילס   Chin,  Mao Zedong בשיטת  פין יין , נֶהגה בשיטת ווייד ג'יילס Mao tse Tung,    שם העיר בייג'ין  Beijingהנהגה בשיטת פין יין, נהגה בשיטת ווייד ג'יילס Peking.

בסינית מילים אינן משתנות בהתאם למספר, למין ולזמן. אין הטיות של פעלים או של שמות עצם. זה מקל מאוד על לימוד השפה הסינית, אך מקשה על תרגומה. בניגוד לאנגלית ולשפות רבות אחרות, מילים אינן מסווגות על-פי חלקן במשפט. אותה מילה יכולה לשמש כשם עצם, כתואר שם או כתואר הפועל, בהתאם לתפקידה במשפט .

.   

בשפה הסינית מבחינים בין שני סוגי מילאותות: מילאותות מלאות (shí)() שיכולות לתפקד כשמות עצם, ומילאותות ריקות ()() -  שאר המילאותות הכוללות מילות חיבור המחברות מילים או משפטים, ומילים המציינות פעולה מתמשכת או שאלה. חשוב לזכור שפועל הוא גם שם עצם המציין את הפעולה.

בביטויים ובפתגמים הסיניים חסרות מילאותות ריקות, כלומר, אין מילות יחס, ועל המתרגם למצוא את המילים המשלימות כדי שתהייה להם משמעות ברורה בשפות המערב. כדי לתרגם את האמרות הסיניות נעזרתי לצד המקור,  בתרגומים רבים לאנגלית ובחלקם גם בתרגומים לעברית, כי התרגום מהווה לעיתים קרובות גם פרשנות של הטקסט.      

בניגוד לשפות רבות בעולם המערבי המתבססות על שכל והיגיון, השפה הסינית מבוססת על דימויים ועל אינטואיציה. בצורתן המוקדמת ביותר, המילאותות היוו  תמונות מופשטות של דברים או רעיונות. אחרי 1950, המלחמה באנאלפביתיות החלה בקביעת צורות חדשות ופשוטות יותר למילאותות שנעשה בהן שימוש תכוף בשפה. שימוש ב-800 מילאותות מקנה לסיני אפשרות ביטוי רבה הרבה יותר משמקנות 800 מילים באנגלת למשל, בגלל שילובן של מילאותות שונות בשפה הסינית ליצירת מילים אחרות. הכתב הסיני העכשווי מהווה גירסה פשוטה של המילאותות המסורתיות.

 ברבות מהן ניתן עדיין להבחין בקשר שבין הייצוג החזותי של הסימן ובין משמעותו. כך במילאותות הבאות:  

()  אחת

(èr)  שתיים 

 (sān)שלוש

 (rén)- אדם. דימוי המייצג אדם הניצב עם רגליים פשוקות.            

()     -  גשם.  דימוי המזכיר טיפות גשם   

(sǎn)    מטריה.  דימוי בצורת מטריה פתוחה.

 (cóng)לעקוב. שני אנשים בזה אחר זה.  

(jiā)  בית (המבנה הפיזי), משפחה. החלק העליון של המילאות הוא ציור מופשט של גג. תחתיו צורת חזיר תלוי. גג הוא כמובן אלמנט חיוני בכל בית מגורים. חזיר בתוך בית המגורים הוא ייחודי לסין. לאורך כל ההיסטוריה של סין חזיר היה מקור רב ערך לבשר. הוא נאכל בטקסים ובאירועים מיוחדים שבהם הוקרבו קרבנות. העשירים יותר החזיקו חזירים במבנים נפרדים.

סינית כתובה ניתנת לקריאה ולהבנה ללא קשר לתקופה או לדיאלקט. טקסטים מתקופות עתיקות ניתנים לקריאה ולהבנה היום. כל קורא משתמש בדיאלקט שלו, אם הוא מבייג'ין מקנטון או מכל מחוז אחר. הכתבים מתקופת שושלת ג'ואו היו הראשונים שלמדו תלמידי בתי הספר עד המאה העשרים. 

במילאות יש מרכיב של היגוי (phonetic) ומרכיב שורשי (radical), ומשמעותה נקבעת על-פי הקשרה. בשפה הסינית אין הטיות של פעלים ואין הבחנה בין זכר ונקבה. אותה מילה משמשת לציין פועל בזמני עבר, הווה ועתיד. המילה המשמשת כפועל היא גם שם עצם הגזור מאותו פועל.

השפה הסינית התפתחה בשתי צורות השונות במידה רבה זו מזו. אחת היא השפה המדוברת שהשתנתה פונטית לאורך ההיסטוריה. השנייה היא השפה הקלאסית – השפה הכתובה שלא השתנתה בעקבות השפה המדוברת והיתה לביטוי יציב שבו אוצר המילים והדקדוק שונים לחלוטין.

הכתבים הקלאסיים היו למודל של סגנון ומחשבה, והשפיעו על האידיאולוגיה של דורות של מלומדים סינים. הספרות הקלאסית יצרה אחדות בסין. למרות שרבים מהדיאלקטים המדוברים בסין שונים זה מזה כמו אנגלית וצרפתית, הספרות הקלאסית מנעה היווצרות של ספרות מקומית והבטיחו אמצעי תקשורת שהיה משותף לכל סיני מלומד. מהיבט זה, אפשר לראות בסינית הקלאסית דימיון ללטינית שהיתה שפת המלומדים באירופה בימי הביניים.   

באוצר המילים הסיני, פתגמים ופניני לשון מהווים חלק בלתי נפרד משפת היום יום. כל שיחה יומיומית בסין מתובלת בפתגמים עממיים ובפתגמים שמקורם בהיסטוריונים עתיקים, במשוררים, ובפילוסופים. שימוש כזה בפתגמים נתפס כמין מדד לידע של הדובר בהיסטוריה, לרמת החינוך שלו ולעומק חכמתו. אין דבר שמרשים סיני כמו פתגם מתאים בהקשר הנכון. 

יש בשפה הסינית ביטויים אשר כאשר מנסים להבינם כפשוטם, הם נראים בלתי רלוונטיים לחלוטין. רבים מהם כוללים בתוכם מוסר השכל או פתגם, באופן ישיר או בלתי ישיר. מקורותיהם מגוונים. יש בהם שנטבעו בתרבות עממית. אחרים    הגיעו אלינו מהספרות, מפילוסופים כמו קונפוציוס, מנציוס ומספרי היסטוריה עתיקים.

הסינית הספרותית היא תמציתית מאוד באפשרה ביטוי של רעיון במספר מצומצם של מילאותות. הצמצום שבביטוי דורש לעתים פענוח מיוחד. כך גם בפתגמים ובאמרות. הפתגמים, כמו הספרות הסינית, נקשרים במקרים רבים לספרות הקלאסית, וללא הבנת ההקשר, קשה להבינם לעומקם.

אחד הסופרים הסיניים טען שלסין, בגלל גודלה ובגלל ההיסטוריה הארוכה שלה, יש יותר פתגמים מאשר לכל ארץ אחרת בעולם.

הביטויים והאמרות מוסיפים צבע ודרמה לשפת היום יום, ולעתים מתבלים אותה בהומור. הם מציגים בצורה תמציתית ביותר מחשבה פילוסופית. המשפטים אינם בנויים בהכרח על-פי כללי הדקדוק של השפה, ויש להם לעתים משמעות ספרותית. שלא כמו האמרות באנגלית, האמרות הסיניות בנויות לעתים קרובות ממספר קבוע של מילאותות שההיגוי שלהם מתחרז לעתים. הנפוץ ביותר הוא שימוש בארבע מילאותות. יש גם אמרות המורכבות משלוש, שש, שבע, שמונה, שלוש+שלוש , ארבע+ארבע, חמש+חמש, שש+שש, שבע+שבע מילאותות וכדומה.

בין חוקרי הפתגמים היו שעשו הבחנה ברורה בין אמרות שמקורן בספרות או בהוגים כמו קונפוציוס, ובין אמרות עממיות. האמרות שמקורן בהוגים הסיניים בנויות בדרך כלל ממשפטים ארוכים, בעוד שהפתגמים העממיים הם ברובם קצרים. לעומת האמרות של ההוגים מייצגות חכמה של אינדיבידואל ומבוטאים  הפתגמים העממיים הם "חכמת רבים". הפתגמים העממיים שנונים יותר וקלים יותר לקליטה ולזכירה מאמרות ההוגים. 

האינטלקטואלים הסינים המודרניים סבורים שהפתגמים העממיים אפקטיביים יותר בתארם את עולם המציאות ובכסותם מגוון רחב של נושאים. ניתן היה ליישמם כמעט לכל סיטואציה שעולה בדמיון. פתגמים רבים נטבעו על-ידי איכרים. אלה, אשר היוו את רוב האוכלוסייה, לא היו מלומדים במובן המסורתי, אך היה להם ידע רב בכל הקשור בחיים ובסביבה. חוכמתם, ניסיון חייהם וכושר ההבחנה הדקה שלהם תומצתו בפתגמים שעוסקים כמעט כולם בענייני חקלאות, כמו מזג אוויר, אדמה, פרחים, צמחים וחיות. חלק מהפתגמים הם דידקטיים ומטיפים להתנהגות מוסרית, חלקם קוראים לחוסר אמון במערכת המשפט, ויש המזהירים מפשיעה.                                                        

מקור האמרות בכתבים, בשפתם של משפחות, רוכלים ואחרים. פתגמים וביטויים רבים אחרים התפתחו סביב קצב ובהנגנה (אינטונציה) הנקשרת לניב מקומי, ומטבע הדברים לא היו בשימוש מחוץ לאזור שבו רווחו. אין גבולות גיאוגרפיים ברורים לניבים השונים, במיוחד כאשר האוכלוסייה ניידת כמו בימינו. לכן, קשה לסווג את מטבעות הלשון על-פי אזורים.

יש אינסוף אמרות ופתגמים יפים שגם מלומדים אינם מכירים רבים מהם.  לימוד של האוצרות העשירים והבלתי רגילים האלה בתרבות הסינית מוסיף חיים לאמנויות ולתרבות הסיניות. הוא עשוי להעשיר את חיי היום יום שלנו ואת השיחות שלנו.

בספר זה לא אעשה הבחנה ברורה בין אמרות של הוגים ובין פתגמים עממיים, בין הראשונים הנחשבים כתרבות גבוהה ובין האחרונים הנחשבים כתרבות נמוכה. חוקרי פולקלור טוענים שהספרות שאבה השראה מהעם הפשוט, ושתרבות גבוהה חלחלה אל התרבות הנמוכה. רבים מהפתגמים הם גרסה פופולארית לקוד המוסרי של קונפוציוס. פתגמים עממיים רבים משובצים בתוך כתבים ספרותיים ומהווים חלק בלתי נפרד מהם. 

              הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון (1561-1626) אמר שגאונותה , שנינותה ורוחה של אומה מתגלה בפתגמיה. לימוד פתגמים סיניים מהווה דרך טובה לחדור עמוק אל התרבות הסינית. ביטויים ופתגמים שהועברו בעל פה מדור לדור למעלה מאלפיים שנה משקפים את החוכמה העממית. כל אמרה מבטאת בשפה פשוטה רעיון שהוא פרי ניסיון רב שנים של העם הסיני. למרות שהאמרות עתיקות מאוד, העברתן שוב ושוב מדור לדור עיצבה ועדיין מעצבת את ההתנהגות המוסרית של הפרט ואת חיי החברה בסין. ניבים, פתגמים, ומטפורות מובנים על-ידי כל הסינים בלי קשר לדיאלקט שבו בם משתמשים.  

             מטבעות הלשון צורות שונות של מבנה. יש בהם הבנויים בצורת משפטים מחורזים. חלקם בנויים משני משפטים ללא חרוזים, אשר יש להם מבנה תחבירי מקביל, כלומר , נושא מקביל לנושא, נשוא מקביל לנשוא וכד'.

             סיסמאות ואמרות היו פופולאריים מאוד בתקופת מהפכת התרבות. הם היו קצרים, נקלטו בקלות בזיכרון והכילו בתוכם עושר רב של מידע. אמרות אלה היו שימושיות מאוד כמכשיר של תעמולה וחינוך מחדש.

             האמרות שימושיות לצד היותן בעלות איכות אמנותית. השימוש בהן מבהיר רעיונות , מעמיק את המשמעות מכניס לעתים אופי הומוריסטי לשיחה ומשווה למשתמש בהם דימוי של משכיל. אמירות מעוררות זיכרונות בקרב המקשיב והופכות את ההקשבה שהיא בדרך כלל תהליך פסיבי, לאקטיבית.

             פתגמים רבים מהווים תמצית של סיפור עממי. המשתמש בפתגם והמקשיב לו מכירים את האמרה ואת ההקשר שלה. למשל, הסיפור "מאו סווי (Mao Sui)  מציע את שירותיו" סיפק מבחר ביטויים ואמרות ובהן:(liǎng)(bài)()(shāng)-  שני הצדדים סובלים ואף אחד אינו יוצא נשכר,  (zuò)(guān)(chéng)(bài)  - יושב ומחכה לראות מי המנצח ומי המפסיד. הסינים מרבים להשתמש בשפתם היום יומית בביטויים ובאמרות שעלינו ללמוד אותם כדי להבין את השפה וכדי לדבר בה. 

כמו בשירה, ניתן להבחין בפתגמים באנטיתזה, בפרדוקס ובמטאפורה.

דוגמא לאנתיתזה ניתן למצוא בפתגם "אין דרך לשמים ואין שער לאדמה".

דוגמא לפרדוקס ניתן למצוא בפתגם : "מהר הוא לאט ולאט הוא מהר". כאן, כמו  בפתגמים רבים אחרים שבהם מודגשים ניגודים, נעשה שימוש בהצלבה, כלומר סדר המילים במשפט אחד הפוך מסדר המילים במשפט שאחריו. 

מבנה של משפטים מקבילים מופיע לעיתים קרובות בפתגמים. בפתגמים רבים נעשה שימוש בהדגשת ניגודים שהם חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם הסינית המתבטאת בדינמיקה של יין ויאנג המייצגים ניגודים כמו קור וחום, יום ולילה, זכר נקבה ועוד. בשפה הסינית צמדים של ניגודים מבטאים לעתים מושג אחד. כך, צירוף המילים שמשמעותן המילולית "הרבה מעט"  (duō)(shǎo)משמעותו "כמה", הצירוף "גדול קטן"  ()(xiǎo)   משמעותו "מידה", הצירוף "מזרח מערב" (dōng)西() משמעותו "דבר" או "משהו", מרחק הוא "רחוק קרוב" (yuǎn)(jìn)  , משקל הוא "קל כבד" (qīng)(zhòng)  , אורך הוא "ארוך קצר"  (cháng)(duǎn), תחרות היא  (gāo)()וכן הלאה.

האיזון ההדדי של משמעות בזוגות של מילים ומשפטים הניע את הסינים לחשוב במונחים של יחסיות.

אמרות רבות מקורן בטכסטים פילוסופיים עתיקים. בספרים כמו "ארבעה ספרים" ( (()(shū), "חמישה הקלאסיים()(jīng)) ") ורבים אחרים, ניתן למצוא אמרות המשקפות את תפיסת העולם הסינית  וביטויים המבטאים רעיונות באמצעות תיאורים ציוריים.  

לאורך ההיסטוריה, אמרות וביטויים אלה היו לעמודי התווך של התרבות הסינית. ככל שנוספו סיפורים חדשים לספרות הסינית, הופיעו עוד ועוד אמרות. בתקופת שושלת טאנג היתה השפעה רבה למסורת השירה. עם הופעתם של רומאנים בספרות, נוספו עוד מקורות לביטויים ולאמרות. 

יש ארבעה ספרים מפורסמים ( ()()(míng)(zhù)) שרוב הסינים מכירים:

1. חלום החדר האדום (Dream of the Red Chamber)(  (hóng)(lóu)(mèng)).  

2. רומאן שלוש הממלכות (Romance of the Three Kingdoms) ( (sān)(guó)(yǎn)()) – רומן שנכתב במאה ה-14 ובו עלילות על נאמנות, אינטריגות, מגיה, קרבות צבאיים, רוע ושחיתות. 

 3. מסע למערב  (Journey to the West 西()(yóu)()) או הקוף .

4. קו המים ((shuǐ)()(zhuàn)) Water Margin))

ספר ידוע נוסף הוא לוטוס הזהב (Golden Lotus  או השזיף באגרטל הזהבThe Plum in the Golden Vase.  ( (jīn)(píng)(méi)).

מכל אחד מהם נבעו סיפורים, עקרונות וגיבורים ששינו את דרך המחשבה הסינית. כתבים נוספים שבהם ניתן למצוא פתגמים, הם בין השאר: ספר ההיסטוריה  - שאנג שו (Shang Shu), רשימות של היסטוריון גדול – שה ג'ינג ז'ואן שה ג'י Shi Jing Zhuan Shi Ji ) ) וההיסטוריה של האן – האן שו ( Han Shu).

אין תגובות: